יום 6 - גולדן גייט פארק.

ביום השישי טיילנו בגולדן גייט פארק (על אף שמו, הוא לא ממש קרוב לגולדן גייט ברידג'). זה היה יום ראשון, שבו נסגר הכביש הפנימי הראשי ואנשים רוכבים על אופניים, גלגליות ורצים (היה מעונן וקר מאוד מאוד מאוד, אז אף אחד לא שכב סתם בשמש).

אבל בדרך (של האוטובוס עצרנו באלאמו סקוור) שהוא גן על גבעה מקסימה המשקיפה על כל העיר:

משם נסענו לפארק. הפארק גדול מאוד ואי אפשר לעשות הכל, אז מיקדנו את עצמנו בכמה נקודות והחלטנו בעיקר לשוטט ביניהן ולא להכנס למוזיאונים שפזורים שם.

התזמורת ניגנה שירי מחזות זמר, משם עברנו בגן הפסלים של המוזיאון לגן היפני:

משם הלכנו לאגם וטיפסנו על strawberry hill וצפינו על העיר המעוננת.

 

יום 5 - סן פרנסיסקו - מישן (אין דה) קסטרו והאייט.

חזרנו אתמול לסן פרנסיסקו והיום נסענו לרובע ששמו מישן. ירדנו בתחנה הלא נכונה וכך יצא שחצינו את האיזור שחלקו נחשב יוקרתי ויפה וחלקו הוא איזור של הקהילה המקסיקאית ובהתאם משתנים גם האנשים, בתי הקפה והמסעדות.

המישין שאחרי ה- 24 מלא בציורי קיר מפורסמים (ולא ממש יפים בעיניינו) זה צילום של בית באיזור יותר  למעלה.

חלון ראווה של חנות ספרים.

כנסיה באיזור הפארק דולורס.

וזה דולורס פארק שכשיצאה השמש היה מלא אנשים (לרבות כמה ששיחקו טניס במגרשים ליד).

אבל בסן פרנסיסקו גם כשיש שמש הערפל והעננים בדרך.

אין לנו תמונות מהקסטרו (העדפנו להתמקד בנוף האנושי).

משם לקחנו את ה- F ונסענו לבנין העירייה (הסיביק סנטר). בדיוק היה שם שידור של איזו תחנת היפ-הופ.

ואח"כ טיילנו ברח' Hayes (רחוב נחמד, מלא חנויות מדליקות ובתי קפה) עד שהגענו לשדרת Octavia, שהיתה מלאה בכלבים ומשום מה גם בכל מיני אנשים בדראג.

____________________________

מידע למטיילים.

ניתן לרכוש כרטיס נסיעה יומי או של שלושה ימים בבית המרחקת וולגרינס (נמצא תחת כל עץ רענן) המחיר לשלושה ימים הוא 20 $.כרטיס נסיעה שבועי ניתן לקנות רק ב tourist information שנמצא ביוניון סקוור.

הכרטיס הוא ל- Muni שכולל את החשמליות והאוטובוסים. אבל הקו היותר הגיוני מאיזור היוניון סקוור ל שכונת המישן הוא דווקא של ה- Bart (הרכבת התחתית). שימו לב שבנסיעה בחשמלית (Muni) מיוניון סקוור למישן הנהג עוצר לפעמים לפי בקשה שלא בתחנות המסומנות.

יום 4 - 17 מייל דרייב וחזרה לסן פרנסיסקו.

התעוררנו לעוד יום בפסיפיק גרוב ומאחר וקמנו מוקדם מאוד, החלטנו לנסוע עוד לפני ארוחת הבוקר בדרך שנקראת 17 מייל דרייב ונמצאת במרחק של 5 דקות מהאין בו ישנו.

מדובר בדרך בתשלום, שנוסעת בין בתי היוקרה של עשירי כרמל, חופי ים מדהימים (כלבי ים, אריות ים וכו'), צוקים ויערות עטופי ערפל.

ומלבד עופות ואריות ים (תביטו טוב בתמונה למעלה) ראינו גם סנאי.

ואז נסענו לנקודה אחרת וראינו אותו:

בעצם אותם:

בנקודה אחרת פגשנו את ה- lone cypress tree (עץ הברוש הבודד), עץ מפורסם שעומד על תילו כ- 250 שנה (ומחזיקים שם אצבעות שיעמוד בסערות האוקיינוס עד גיל 300 לפחות).

משם המשיכה הדרך לתוך יער ערפילי.

 

אחרי שחזרנו והלכנו לארוחת בוקר (מצויינת שוב) יצאנו לכיוון סן פרנסיסקו הפעם על הכביש המהיר (ה- 101) כך שאין מה לספר.

הגענו חזרה לסן פרנסיסקו, החזרנו את הרכב והגענו למלון W שנמצא בסומה (קיצור ל- south of Market כלומר דרומית לרחוב מרקט, רחוב מרכזי בעיר) אבל היה למעשה ממש קרוב למרכז (על השדרה ה- 3 והרווארד אם זה אומר למישהו משהו).

מאחר שאין תמונות מהטיול, אין ברירה (פשוט אין!) אלא להעלות תמונות של החדר במלון.

והנוף (מאחד) החלונות:

 

____________________

מידע למטיילים:

שמורת ה- 17 מייל דרייב - כניסה עולה 10 $

על הכביש המהיר בין מונטריי לסן פרנסיסקו יש אאוטלט בעיר גילרוי - אנחנו לא ממליצים עליו (עצרנו שם לקפה ונסענו).

יום 3 - דרומה מכרמל - שמורות טבע ופוינט לובוס.

יצאנו דרומה מפסיפיק גרוב לכוון שמורות הטבע שליד העירות לוסיה וביג סור. החלטנו לנסוע קודם כל לשמורה המרוחקת יותר limekiln. הדרך לשם עוצרת נשימה (ועוצרת נסיעה - עצרנו בערך כל חצי קילומטר).

ואלו הצמחים שמזכירים לי את הצמחיה (שנותרה) ברצועת החוף בישראל:

הגענו לבסוף לשמורת Limekiln במקור התכוונו ללכת שם במסלול למפל בין עצי הרדווד, אבל המסלול סגור, בגלל שריפה גדולה שהתרחשה במקום לפני כשנתיים (משום מה זה המסלול הזה עדיין מומלץ במהדורת "העולם" של 2010).


נכנסנו בכל זאת לשמורה וטיילנו ביער עצי רדווד צעירים (יחסית) עד לתנורים הגדולים שנבנו בסוף המאה ה- 19 ושמשו לשריפת סלעי המינרליים לאבקה ששימשה לבנייה. אח"כ אכלנו שם צהריים (שהבאנו מראש) בצל העצים והמשכנו לרצועת החוף הנחמדה והסלעית.

משם המשכנו לשמורת Julia Pfeiffer Burns. השמורה בתשלום (אבל הרוב חונים על הכביש ומתחמקים מתשלום ומצרפים לשביל משם) השביל מוביל אל מצוק וממנו רואים את המפל הנופל אל מי הים.

במקום היה בית של אחת המשפחות העשירות ביותר (משפחת ברנס), שנהרס לבקשת האשה בשנות השישים והמקום נתרם כשמורה פתוחה לציבור המנציחה את שמה של ג'וליה פיפייר מחלוצות המקום שהיתה חברתה הטובה.

משם המשכנו לשמורה נוספת Point Lobos שנמצאת ליד העיירה כרמל. גם זו שמורה בתשלום (אך אם שילמתם באחת השמורות הקודמות הכניסה בחינם) והמסלול מוביל לצפייה באריות ים, שחפים קורמורנים ובעונות אחרות בכלבי ים ובלוויתנים.

השם פוינט לובוס ("נקודת הזאבים") הוא משום שיורדי הים הספרדים שגילו את המקום חשבו שקריאות אריות הים הן קריאות של זאבים.

בדרך לחדר, בתוך פסיפיק גרוב פגשנו בכמה "במבים":

 ____________________________________________________


מידע למטיילים:

הכניסה לשמורות היא בתשלום. תשלום בשמורה אחת מקנה כניסה חופשית לכל השמורות באיזור באותו היום. התשלום ב - Limekiln הוא הזול ביותר 8$ למבוגר.

הנסיעה בדרך לשמורות מוגבלת במהירות 55 מייל לשעה, אבל הדרך היא עם מסלול אחד בלבד, לכן אם תסעו לאט מדי יעצור אתכם שוטר ויעיר לכם, לעצור בצד בכל פעם שמכוניות נמצאות מאחוריכם.