יום 2 - כביש מס' 1 למונטריי

מכירים את המשפט: "when you're smiling the whole world smiles with you"?
לפעמים גם ההפך הוא הנכון וכשהעולם עגמומי גם את אתה עגמומי איתו.

השמיים התקדרו והתערפלו עוד יותר כשסוף סוף הצלחנו לסיים סידורים ולאסוף את הרכב מתחנת ההשכרה בעיר והתחלנו בנסיעה לכיוון כביש 1. ה- GPS התעקש לקחת אותנו דרך הדרך המהירה (כביש 101) ולא עזרו כל השכנועים. מצד שני כשסוף סוף הגענו לכביש 1 התברר שהחיבור בינו לסן פרנסיסקו סגור.אחרי התברברויות ה- GPS התאפס ויצאנו משם, אבל אנחנו לא.

הבטיחו שהדרך בכביש 1 דרומה תכלול נופים דרמטיים, ובכן ההבטחה התמלאה בחלקה:

עכבר הגיח לארוחה זריזה:

והשחפים התכנסו על החוף:

העצירה השניה בדרך היתה בשמורה שנקראת Fitzgerald Marine Reserve בעירה שקוראים לה Moss Beach. את השלט לשמורה אפשר לראות רק במיקרוסקופ.

השמורה אמורה להיות ממלכת חיות המים שבה אפשר לראות כוכבי ים ושאר יצורים ימיים וגם אריות ים. למרבה הצער הסתבר שאת חיות המים אפשר לראות רק שהמים בשפל מסוים שיגיע רק בעוד שבוע. בכל זאת ירדנו לחוף ולא ראינו אריות ים רק סלעים:

מבט מקרוב (לא ממש כי אסור להתקרב) גילה שאלו אריות ים ישנים:

משם המשכנו על כביש מס' 1 כשבדרך ראינו מגדלור מקסים והחלטנו לעצור במקום.

המגדלור בסכנה ויש מבצע להצילו. הנוף במקום מקסים הצמחים על ההר הם צמחים המוכרים לכל מי שגדל לים החוף בישראל ולצידם צמחיית מצוקים וצמחיה ימית שלא רואים בארץ והתצפית על האוקיינוס יפה מאוד.

משם המשכנו לסנטה-קרוז. השמש יצאה העולם חייך וגם אנחנו.

ישבנו במסעדה על קו החוף, שתינו בירה וסמודי פירות (עם קצפת! לא אכלנו רק הטבענו אותה בסמודי וזה לא נחשב) ואכלנו בורגר-הודו ושרימפס & צ'יפס.

משם טיילנו על הרציף שנמשך כקילומטר לתוך הים. המקום ממוסחר ולא מיוחד חוץ ממקום אחד שבו שומעים לפתע אריות ים. יורדים במדרגות וסנטימטרים ממך (מאחורי גדר) הם שם:

נחסוך ממכם את תמונות סנטה קרוז (דמיינו ציור של עיירת חוף ממדריך כך תבנה עיירה בשנות ה- 60).

ניסינו לצאת משם, אך נתקענו בפקק ארוך ומתיש (תאונה) והגענו בערך לפסיפיק גרוב, עיירה סמוכה למונטריי, שם לנו את הלילה על קצה הדרך של ה- 17 מייל דרייב.

________________________________________________________
עצות למטיילים:

לינה:   The Inn at 213 Seventeen Mile Drive - פשוט יפהפה, ממוקם מצוין (לא בתוך מונטריי התיירותית אך במרחק נסיעה של דקות, מרחק דקות מדרך ה- 17 מייל ומכרמל) ארוחות הבוקר הן משהו מיוחד!

אוכל - פיפי'ז קפה - מסעדה צרפתית. מנה ראשונה, שתי עיקריות, חצי בקבוק יין וקינוח בפחות מ- 200 ש"ח. טעים מאוד.
 הול'ז - במונטריי - בורגרים בסגנון הוואי - מקום של מקומיים.

השכרת רכב - יש סניף איוויס במרכז העיר ברח' POST סמוך ליוניון סקוור.

יום 1 - התחלה מעורפלת

נחתנו אתמול בשעות הצהריים, אחרי 20 שעות טיסה כל מה שעשינו היה לאכול צהריים במסעדת הבורגרים של המייסיס (הצופה על היוניון סקוור), להסתובב בחנויות ובעיקר למשוך זמן וללכת לישון מאוחר ככל הניתן (19:30 שעון SF) כדי שנצליח לאפס את השעון הביולוגי. הצלחנו.

היום תיכננו נסיעה לרח' לומברד (הרחוב המתפתל) ל- fisherman's Wharf (מזח הדייגים), לנסוע לטלגרף היל ולעלות לבניין קויט ולטייל באיזור רח' קולומבוס והוושינגטון סקוור.

הדרך הישירה והמקובלת לרח' לומברד היא על ידי קרון החשמלית המצועצע (ה- Powel Hyde cable car) אבל אנחנו החלטנו שלא בא לנו לנסוע בקרון התיירים הזה ולקחנו אוטובוס שנוסע דרך הצ'יינה טאון (ארץ אחרת, שווקים וחנויות מקסימים ונוף למפרץ) עד ללומברד.

מהנוף למעלה רואים את ה- Telegraph hill וה- Coit Tower.



מתחילים לרדת במדרגות הרחוב המפותל וכשמגיעים למטה מסתכלים למעלה:



השכונה עצמה היא מקסימה בתים מוזרים ובתי עשירים למיניהם (והרבה "מיני" מכל הסוגים והמינים):



משם המשכנו ל- fishermen's wharf מבט למעלה וניתן לראות את העיר על הגבעה.



היום היה כאמור ערפילי והגולדן גייט, החל להעלם בערפל.



הלכנו על המזח המתפתל אל תוך האוקיינוס. עכשיו אנחנו יודעים שאתם קוראים את זה בישראל, בחוץ 30 מעלות ולחות של 200%, אבל פה ממש ממש קר. לא שלא הזהירו אותנו, אבל חשבנו שקפוצ'ון ומעיל רוח יספיקו (התשובה רק בקושי) קור איימים. אפילו השחפים תפסו שחפת:




המשכנו ל- Ghiradelli square, פעם בית חרושת לשוקולד היום בית חרושת לתיירים ובכל זאת, כיכר נחמדה וכוס מוקה עם קצפת (אנחנו כבר נשלם על זה) והקור קצת עבר:



מעודדים מקפה וסוכר, החלטנו לדחות את מגדל קויט ליום אחר (עם הערפל ממילא לא נראה כלום) והמשכנו לטייל על הרציפים לכוון פיר 39 המפורסם.

בדרך עובר קו ה- F של החשמלית ובו קרונות היסטוריים מכל העולם ומזמנים שונים:



בפיר 39 חיכו לנו כלבי ים (עם כי בגלל העדר השמש הם היו מעטים יחסית):





ועוד מבט על מגדל קויט (בסדר בסדר נלך אליו בפעם אחרת) ועל האיזור העסקי. המשכנו על הרציפים לאורך ה- Embarcadero לכוון ה- .Ferry Building



השמש יצאה ובעוד גשר הזהב נותר בערפל כבד ה- Bay bridge נפרס במלוא הדרו.



נכנסו לשוק ב- Ferry building (גבינות, לחמים וכו') ונהיינו רעבים ונסענו למסעדה באיזור המלון.

מחר ניסע דרומה על כביש מס' 1.

_____________________________________________________

מידע למטיילים:

מלון - JW Marriott - בפינת מייסון ופוסט. מרחק שתי דקות מיוניון סקוור המלון מרשים מאוד, מרוהט היטב (אבל קצת קצת בלוי).

אוכל - המסעדה במייסיס - אוכל טעים וזול יחסית נוף נחמד, שירות איטטטטטטטי (במיוחד אחרי 20 שעות טיסה).

puccini & pinetti ברח' Ellis מס' 129 - ליד היוניון סקוור - מסעדה איטלקית נחמדה לצהריים ולא יותר (עיסקית נחמדה).

תחבורה -
קו 45 מרח' stockton ליד יוניון סקוור נוסע דרך הציינה טאון, רדו ביוניון פינת הייד ולכו חמש דקות לרח' המתפתל (אפשר לקחת קו 30 אבל אז תגיעו ישק לתחתית).

ה- F קרון חשמלית שנוסע מאמברקדו לתוך העיר.

לתחבורה הציבורית ניתן לקנות כרטיס יומי (13$) או לשלושה ימים (26$) או שבועי (28$) אבל (גדול) שני הכרטיסים הראשונים נמכרים בבית המרקחת וולגרינס (סמוך ליוניון סקוור על רחוב sutter) הכרטיס השבועי נמכר ביוניון סקוור אבל המשרד שם נפתח מאוחר והיה תור עצום. אפשר כמובן לשלם בתחבורה עצמה (5$ לחשמלית ודולר וחצי לאוטובוס) אבל צריך באוטובוסים כסף מדויק.